Frieda Belinfante היתה האישה הראשונה שניצחה על תזמורת באירופה, יהודיה שנלחמה במחתרת ההולנדית – וגם – לסבית שפוטרה ב-1962 מניהול התזמורת של Orange County בקליפורניה כי חיה את חייה כלסבית מוצהרת, עוד בימים שזה נחשב למחלת נפש.
היא נולדה באמסטרדם ב-1904, ומגיל צעיר הראתה כישרון מוזיקלי. בגיל 17 הפכה לנגנית צ׳לו מקצוענית, וב-1937 מונתה למנהלת האומנתית ולמנצחת של Concertgebouw. בכך היא הפכה לאישה הראשונה בעולם שמובילה תזמורת.
ב-1931 התחתנה, אך התגרשה זמן קצר לאחר מכן כשיצאה מהארון בפני בעלה. לאחר הגירושין היא כבר לא הסתכלה לאחור, וניהלה מערכות יחסים אך ורק עם נשים. מערכת היחסים הכי ארוכה שלה לפני המלחמה היתה עם המלחינה Henriëtte Bosmans.
אבל אז נגדעה הקריירה המוזיקלית שלה כשהנאצים כבשו את הולנד. Belinfante, שמעמדה כמוזיקאית מפורסמת, העניק לה הגנה מסוימת, בחרה שלא לברוח מהולנד לחוף מבטחים. במקום זאת, היא החליטה דווקא להצטרף למחתרת ההולנדית.
היא הצטרפה לתאו של Willem Arondeus, שהיה בעצמו הומוסקסואל גאה. תפקיד התא שלהם התמקד בזיוף מסמכים להברחת יהודים מהולנד (ארונדאוס אמנם לא שרד את מלחמת העולם השנייה, אך לאחר מותו הוכר על ידי יד ושם כחסיד אומות עולם).
ב-1943 התעוררה חשדונתם של הנאצים, והחבל החל להתהדק סביב צווארם של חברי התא. או אז הגתה פרידה תוכנית גאונית למנוע מהנאצים לגלות אלו מסמכים זויפו ואלו לא: לפוצץ את מפקדת מרשם האוכלוסין של הנאצים באמסטרדם.
היא תכננה את המבצע, אך כאישה לא הורשתה להצטרף לחוליה המבצעת. כך או כך, המבצע הוכתר כהצלחה חלקית ופיצוץ המפקדה הוביל להשמדת 800,000 תעודות זהות של יהודים (כ- 15% מהרשומות שהיו במקום).
למרבה הצער, זמן קצר אחרי המבצע, בעקבות הלשנה, חברי החוליה נתפסו. היומן של ארונדאוס נמצא, והוא הוצא להורג ביולי 1943. מילותיו האחרונות לפני שירו בו היו: Tell the people that homosexuals are not by definition weak!״.
אחרי שארונדאוס נתפס, בלינפנט ירדה למחתרת. היא החלה לספר, דרשה שיגזוז את שערה, ובמשך 3 החודשים הבאים חיה תחת זהות בדויה של גבר. בערוב ימיה, סיפרה שהיתה כה משכנעת בדמות זו, שיום אחד חלפה מול אמה ברחוב והיא לא זיהתה אותה. בשלהי המלחמה ברחה לשוויץ ומצאה מחסה במחנה פליטים שוויצרי.
גם במחנה היא לא נחה על זרי דפנה, ומיד החלה להעביר שיעורי צ׳לו בחינם לתושבי המחנה.
עם סיום המלחה חזרה לאמסטרדם, וגיליתה שמכל תא הלוחמים שלה נותר מלבדה רק עוד לוחם אחד.
ב-1947, בעקבות אכזבתה מדחיקת לוחמי המחתרת לשוליים החליטה להגר לארצות הברית. היא התיישבה בקליפורניה, ודי מהר מונתה למנהלת התזמורת הפילהרמונית של Orange County, האישה הראשונה בתפקיד זה.
תחת ניהולה התזמורת פרחה וצברה הכרה, ב-1962 תחרות מצד גבר שחשק בתפקיד המנצח והמנהל האומנתי ״הלשין״ לוועד המנהל על נטייתה המינית, ובלפנטה פוטרה מתפקידה. פיטורי עובדים להט״בים בשנות ה-60 היו עניין שבשגרה – הומוסקסואליות תוצא מה – DSM (הספר המגדיר מהן מחלות נפשיות) רק ב-1973, וסטוונוול, שנחשב לאחד מהאירועים המכוננים בתולדות הקהילה הלהט״בית יתרחש רק ב-1969.
ההשפלה שלוותה בהדחתה על רקע נטייתה המינית, מנעה ממנה לשוב ולכהן בתפקיד ציבורי נוסף, ואת יתרת חייה היא העבירה כמורה פרטית לצ׳לו.
בשלהי חייה, תרומתה האדירה למחתרת ההולנדית ומאמציה המוזיקלים החלו להיות מוכרים. 15 שנה אחרי שהודחה מהתזמורת, מחוז אורנג׳ ייסד יום להוקרתה. במהלך השנים ממשלת הולנד הכירה בתרומתה למחתרת, וגם מוזיאון השואה בארצות הברית ציין את הישגיה.
ב-1995, בגיל 91 היא נפטרה.
Leave a Reply